מהטרנד לשולחן
3 דקות קריאה
בחודש שעבר התכנסו מעבדי משטחים ומעצבי פנים במיצב קולינרי יוצא דופן, שהתקיים באנגלו ונינה, חלל בוטיק ביפו. נקודת המוצא של האירוע – שמהדורות נוספות שלו ימשיכו להתקיים עד סוף יולי – הייתה ספר הטרנדים החדש שכתבה לי אדלקורט בשיתוף ובהשראת דגמי אבן קיסר, Form Follows Food, ששמו מהווה הדהוד לעיקרון העיצובי המפורסם: Form Follows Function. הספר מציג שלושה טרנדים מרכזיים בתחום הקולינריה והאירוע חיבר ביניהם לדגמים החדשים של אבן קיסר במיצב של חווית אכילה רב־חושית, תחת הקונספט From Trend To Table.
על המיצב הופקדה לירון צנחני, המייסדת של סטודיו Food Forma, אוצרת, מעצבת ויוצרת בתחום הקולינריה, בשיתוף השף דוד סדי (דאמבו) שהיה אחראי על פיתוח המתכונים. צנחני, שעובדת עם מדעני מזון ותזונה, שפים, קונדיטורים ויזמים בתחום האוכל, שיתפה פעולה בעבר עם אבן קיסר באירוע פונקציה של ביס.
החלל הראשון של המיצב הוקדש לטרנד Dark Rituals – אפלולי, דרמטי וטכסי – עם שולחן במרכז כגורם מלכד בדומה להתכנסות סביב המדורה של פעם. בהתאם לטרנד, הפאלטה הצבעונית של המאכלים התמקדה בסקאלה של שחורים ואפורים כהים, עם לחם בצבע שחור, קרם חצילים שחור, תוך שימוש במשטחי Oxidian 4735 ו־Black Temple 5810 של אבן קיסר. לצד מתקן הצלייה הונחו שיפודים מאבן קיסר, שאיתם היה אפשר לצלות דגי סלמון עטופים באבקת בצל שרוף.
החלל השני הוקדש לטרנד Conceptual Concrete, שעוסק בקשר בין אורבניזם ואוכל. אם טרנד ה״דארק ריטואלס״ עוסק במשהו טכסי, שבטי וראשוני יותר, אופיו של טרנד זה מעודן יותר, ״כמה שנכנס גם לבית וגם לפה״, מדגישה צנחני. כך, הצבעים מתרככים, מתעדנים, וחוויית האכילה היא בלתי אמצעית, מעט חסרת גבולות. בהתאמה, נעשה שימוש במשטחי Primordia 4043 של אבו קיסר.
במרכז החלל ניצב שולחן אבירים באורך מעל ארבעה מטרים, כשהמזון שהוגש עליו הזכיר פני שטח, מעין תוואי של עיר במבט מלמעלה. במרכז השולחן הונחו קרעי לחם וחמאה מחוספסת בעשבי תיבול וירק. הצילחות נעשה במקום על אריחי אבן קיסר, ששימשו מצע לקרם שורשים בהיר שעליו הונחו ניוקי משויישים, שתי חתיכות דג וקינואה פריכה: ״אכילה משותפת, בלתי אמצעית, מלאת ונעדרת גבולות בו בזמן״.
החלל השלישי הוקדש לטרנד ה־Marbling Mood שמתחבר לקולקציה הבהירה והמשויישת של משטחי אבן קיסר, כמו לדוגמה דגם Empira White 5151. ״הטרנד הזה עוסק ברומנטיקה שבאבן, בחזרה לקלאסיקה ולתחושה הטבעית, לוורידים המשויישים. וזה קיים גם באוכל: בגזר, בסלק, שגם להם ש להם עורקים, ורידים – עם תחושה רכה, זורמת, רומנטית ומתפייטת יותר בהשוואה למגמות האורבניות.
״פה יצרנו יער מפליז עם קינוחים: כל עץ הורכב משלושה פטיפורים, שלושה ביסים שונים של מתוק, עם ערפל מקרח יבש מסביב, במטרה לתת את התחושה כאילו נכנסת לעולם קסום עם ריח תבלין ותה עשבים, יותר רומנטי ופחות קונקרטי״.
לסיכום, אומרת צנחני, למשפט הקלאסי של ״אנחנו מה שאנחנו אוכלים״ נוסף המשפט ״אנחנו איך שאנחנו אוכלים״: ״סדרת המיצגים מייצגת את שני המשפטים, אבל האיך נהיה הרבה יותר חשוב; אנחנו צריכים להתחיל לשבוע לא רק מהאוכל עצמו אלא גם מהאופן שבו אנחו אוכלים. במיצב רצינו לשים זרקור על הדרך והשיטה, מעבר למרכיבים נטו, ולגרום למבקרים לחשוב לרגע כמה הצורה שבה אנחנו אוכלים משפיעה על תחושת השובע ועל הלב שלנו״.
{{ subtitle }}
{{ i.desc }}
{{ subtitle }}
{{ subtitle }}