האבן הטובה משנקר

סטודנטים מהמחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר קיבלו לידם משטחי אבן קיסר ועיצבו מהם עגילים, שרשראות, סיכות ואביזרי גוף נחשקים אחרים

התמודדות עם הגוף היא אחת הסוגיות המרכזיות בעבודתו של מעצב תכשיטים: באתגר לגשר על הפער בין גוף חי בתנועה תמידית לבין חפץ דומם שמתאפשרת בו תנועה מכנית – תכשיט. כשנחזיק אבן טבעית או מעובדת ביד, נחוש ונבדוק את הכובד שלה, את הטקטיליות, את הקור ואת החום. גם הנראות שלה תעיד על מרכיביה ואיך היא נוצרה: יש בה צבע, נימים וגבישים.

מה קורה כשסטודנטים בשנה ד׳ מהמחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר מקבלים לידיהם חומר חדש וייחודי, כמו אבן קיסר? בפרויקט ״אבן טובה״, שיתוף פעולה בין שנקר, עמותת לצאת מהקופסא ואבן קיסר, התבקשו הסטודנטים למתוח את גבולות החשיבה העיצובית מעבר למוכר והצפוי. תחילת העבודה כללה מחקר תרבותי והתנסות בחומר. הסטודנטים הגיעו למפעל של אבן קיסר ונפגשו עם המעצב הראשי של החברה שסיפר להם על תהליך הכנת המשטחים ופיתוח הדגמים. לאחר סיור במפעל קיבלו הסטודנטים דוגמאות החלו להתנסות במקום עם החומרים והפיגמנטים שיוצרים את הלוחות.

בסוף הסיור הסטודנטים קיבלו את קטלוג הדגמים של אבן קיסר, שממנו בחרו את הדגם שאיתו רצו לעבוד. אז החלו ליישם את הרעיונות העיצוביים שלהם בטכניקות עבודה וייצור, תוך שהם מתמודדים עם מושגי יסוד כמו מבנה, טכניקות, וגוף. הם דנו באופנים שבהם אפשר לשמר איכויות ונחשקות ביחס לחומר, שבדרך כלל אנחנו רגילים לראות בקנה מידה גדול (לדוגמה במטבחים ובחדרי אמבטיה), והציעו רעיונות לעיצובים בקנה מידה קטן המתגלמים בתכשיט. לאורך כל התהליך הייתה לסטודנטים את האפשרות להתייעץ עם אנשי המקצוע של אבן קיסר, שתמכו בהם וליוו אותם.

מנעד התוצרים, שנחשף בטרמינל העיצוב החדש של לצאת מהקופסא, רחב ומגוון. לדוגמה, כשהיא מתייחסת למבנה ולקונטקסט אדריכלי, עמית חכם בחנה יישומים מקובלים לשימוש באבן קיסר: היא זיהתה את הכיור וסביבתו והשתמשה בדימויים הקשורים אליו בסדרת טבעות. כשאמיתי טל קיבל לידיו את החומר לעבוד איתו, קסמו לו הכובד והטקסטורה. תוך עבודת העיצוב על העגילים היה לו חשוב לשמר מהאופי הטבעי, מהכוח, המגע והיופי של האבן. ערן פרנס בחר להציג את משטחי אבן קיסר במלוא הדרם ועיצב משקפיים במראה יוקרתי, ואילו ולנטין סבירידה להטט בין הטבעי והאורגני לבין הגיאומטרי, ויצר טבעות במראה גיאומטרי עכשווי.

אנסטסיה כצנלסון הכירה בחשיבות שיבוץ אבן באופן מסורתי בתכשיט והפכה את היוצרות. היא בנתה בית אבן, אך האבן עצמה אינה משובצת: היא יוצאת מחוץ למסגרת ואוחזת במבנה כולו. רולא חאיכ ביססה את עיצוב התכשיטים על צורות אמורפיות באבנים ופערה בהן חור שדרכו היא שיבצה נגזרות מתכת שטוחות. לעומתה, נועה אייזנמן מיסגרה אבן במתכת, הדגישה את היחסים בין המשטחים והקווים, פערה מרווחים ומרחקים והעצימה בכך את תחושת התלת־ממד.

בהשראה מהטבע, דניאלה אברמוב הקבילה בין תנועת חוליות עמוד השדרה ומבנה קווי ואורכי לבין חוליות התכשיטים שלה, נתנה ביטוי להיקף הגוף וחקרה יחסים בין מסה לריחוף. סתיו בוזגלו בחרה להתמקד דווקא במפגש של גוף ומשטח וניצלה את מבנהו הטוטאלי של המשטח באובייקטים של כובע ומניפה, כשהמחברים בפריטים שומרים על מפלס אחיד עם מידה של תנועה. ולבסוף, עדי הרוש איחתה שברים לכדי שלם חדש בעזרת דימוי של סיכות ניתוח וצלקות, והשאירה את המספר הקטלוגי של משטח האבן שלא נשכח מהיכן הגיע חומר הגלם.

מנחי הקורס: פרופ׳ דגנית שטרן שוקן וקובי פרץ, המחלקה לעיצוב תכשיטים, שנקר.

משתתפים: דניאלה אברמוב, אילה אונונו, נועה אייזנמן דרמון, סתיו בוזגלו, פה בכר, נתלי ברהום, אנה דודקין, עדי הרוש, דניאל וולף, עירית זילברמן, רולא חאיכ, עמית חכם, אמיתי טל, שי ינובסקי, אנסטסיה כצנלסון, ספיר מנשרי, מתת נחום, ולנטין סיבירידה, יעל פילו, אנסטסיה פנקובה, ערן פרנס.