מהפרימוס ועד מכונת הקפה: המטבחים מקום המדינה ועד היום

המטבח הישראלי עבר תהפוכות של ממש מאותו חדרון חשוך, צנוע וקטנטן בסגנון פולה ודוד בן-גוריון לפני כשבעה עשורים ועד למה שאנחנו רואים וחווים היום. איך הפך המטבחון לכוכב של הבית?
יום העצמאות 2020 הוא הזדמנות מצוינת לבדוק איך וכמה השתנה המטבח הישראלי במרוצת השנים. ספוילר: הוא השתנה מאוד. כדי לפענח את השינויים שחלו על המטבחים שלנו ב-72 השנים האחרונות פנינו למומחים – רוני אביצור ועופר רוסמן, אדריכלים בוגרי הטכניון, בעלי סטודיו XS לתכנון קומפקטי. הנה התובנות שלהם:

שנות ה-50 וה-60: בחזרה למטבחון של גולדה

המטבח, אם אפשר לקרוא לו כך, הוא חלל קטן, צנוע וחשוך. זה היה “האזור הרטוב” בבית, שבו הייתה נקודת מים ושם בישלו וגם רחצו. כשבנו דירות שיכון גנריות, הפך המטבח לחלל מופרד אך יותר מסודר, עדיין תחום בחדרון קטן וסגור בדלת. המטבח כלל ארונות נגרות מעץ מלא ושיש חברון עם כיור חרס שקוע. בסוף משטח העבודה ניצב תנור עם כיריים וגם מקרר. וכל זה בערך בשני מטרים. וזהו, שום עיצוב או חוויית משתמש.
מהצצה במטבחים המפורסמים של מנהיגי האומה, דוד בן-גוריון וגולדה מאיר – שיחסית לתקופתם לא היו מהצנועים ביותר – לא לגמרי ברור איך בכלל בישלו ואף אירחו בהם. מכירים את המושג המטבחון? מושג פוליטי-מדיני שהומצא בתקופתה של גולדה ונשאר איתנו עד היום, זכר למטבח שלה שבו היו מתקבלות ההחלטות החשובות בממשלה.
המטבח בסיקסטיז היה “סוס עבודה” ועל עיצוב או אסתטיקה אף אחד בכלל לא חלם. הגובה של משטח העבודה במטבח היה במפתיע נמוך והתאים לנשים בגובה של 1.5 או 1.6 מטרים, והארונות העליונים היו בדרך כלל אלכסוניים כלפי עקרת הבית או הבשלנית נמוכת הקומה. זה לא היה מקום מפגש משפחתי אלא הממלכה של עקרת הבית הישראלית שידעה – גם בתקופת הצנע – להתקין ארוחה מזינה מפרודוקטים בסיסיים. לרוב בחדרון המטבח הקטן לא היה מקום ליותר מאדם אחד או שניים בו זמנית…

שנות ה-70: היה דיסקו!

השינוי חל בהדרגה, המטבח גדל, עדיין היה סגור ותחום בנפרד מיתר הבית. הוכנסו אליו חומרים חדשים כמו אלומיניום ופורמייקה שהייתה סמל הסטטוס של שנות ה-70. היי, זו הייתה תקופת
מבחינת איבזור, על השיש היה נהוג להציג את מכשירי החשמל (מיקסר, סיפולוקס ועוד סמלי סטטוס של התקופה), את המיכלים של הקפה, התה וסוכר ושלל תבלינים וגם ארגז הלחם הנצחי ליווה אותנו במשך שנים.

שנות ה-80: קריצה לאמריקה

אין בית בלי קרוסולה בארון בפינה! העידן החדש ופתיחת השוק לרעיונות בינלאומיים הכניסו למטבח חומרים מתקדמים יותר בהם צירים ומסילות ממיני מתכות. המטבח הפך מסוס עבודה לחכם ולמעודן יותר. המטבח גם הפך ליקר יותר אך גם ליעיל ומדויק יותר, את הארונות עם המדפים הפשוטים מחליפות מגירות ומדפים נשלפים הודות לפיתוח בתחום הצירים והפרזול. נכנסו חומרי גמר איכותיים ויוקרתיים יותר ואת שיש החברון החליף שיש מיובא. הוא היה רגיש, פגיע ויקר. גם קנה המידה השתנה וזה נראה כאילו האנשים גדלו… הארונות התחתונים עלו בגובהם ונוחות השימוש עלתה אף היא. המטבח של האייטיז שילב גם נראות וגם פונקציונליות ופה ושם כבר רואים מטבחים אמריקאיים הפתוחים לחלל הבית ולא תחומים בחדר סגור וחשוך. אמריקה!

שנות ה-90: המטבח פורץ לסלון

כניסה של חברות בינלאומיות לארץ וייבוא של מותגים הביאה עימה גם חומרים חדשים למטבחים. פחות נגרות ויותר ייצור תעשייתי של מכונות במפעלים. יותר אלומיניום, נירוסטה, ניקל ועוד. לתמונה נכנסים בסערה המשטחים של אבן קיסר, שנוסדה ב-1987 בשדות ים (גאווה ישראלית מאז ועד היום), שידעו לתרגם את היופי הטבעי של השיש לכדי חומר חדשני, חזק, עמיד וגם זול. המשטחים של אבן קיסר גם מחליפים את אריחי הקרמיקה הנצחיים בחיפוי קירות המטבח ו”מטפסים” למעלה, לעבר הארונות העליונים.
יש פתיחות לסגנונות עיצוביים כשהמטבח הכפרי הרומנטי כובש בסערה כל חלקה טובה. נעשה יותר ערבוב וחיבור בין הסלון לבין המטבח לבין פינת האוכל המשפחתית. המטבחים גדלו, יותר ויותר בני משפחה נכנסו למטבח, נוסף בהדרגה הדלפק ולאחר מכן האי, המקררים גדלו, המזווה גדל, שטח העבודה גדל, נוספו עוד ועוד ארונות וגדג’טים (למי לא הייתה ויטרינת זכוכית מוארת בספוטים? מי לא חלם על מדיח אינטגרלי?). אומצו גם בארץ מושגים מכוננים כמו משולש הזהב המתייחס למרחק ולזווית בין שלוש הפונקציות הכי חשובות – מקרר, כיריים, כיור; מושג שהומצא בארצות הברית והגיע בהדרגה גם אלינו.

שנות ה-2000: הפנטזיה על אי (בודד)

עידן ארונות הקלאפה שהגיעו אלינו אפיין את כל המטבחים החדשים בדירות החדשות, בעיקר דירות קבלן. אנחנו מאמצים את האי כסמל סטטוס וכמעט שאין מטבח בלי אי – לעבודה, ישיבה או שניהם. הגבהים משתנים והמטבח עובר התאמה אישית לבשלנים הספציפיים. המטבח הופך להיות פתוח, גדול, מרווח, לב הבית, מרכז ההתרחשות, חשוב יותר מהסלון אפילו. לעיתים המטבח גדל על חשבון פינת האוכל שנעלמת או מצטמצמת בהיעדר מקום לשתי הפונקציות. האופי הישראלי הלא מעונב מתאים למטבח הפתוח כמו כפפת בישול ליד. אנחנו מתאהבים בעירוב השימושים שבו מככב המטבח כציר המרכזי בבית שבו גם מבשלים, גם אוכלים, גם מכינים שיעורים, גם נפגשים וגם מארחים חברים ובני משפחה.
זוכרים את תצוגת הראווה של התבלינים ומכשירי החשמל? הם הולכים ונעלמים בתוך הארונות והמגירות, לרוב במקומות ייעודיים שתוכננו עבורם במיוחד והקו השלט הוא הנקי והמהודק.

משנות ה-2000 ועד היום: התאמה אישית בשיא

המטבחים גדלים, הם הופכים להיות הדבר הכי יקר ומושקע בבית, החל עידן קצר של מטבחים מפוארים ומנקרי עיניים אך בהדרגה החומרים האיכותיים מקבלים נראות נקייה ומאופקת יותר. Fine אך לא בלינג-בלינג. אנחנו נפרדים מהמטבחים הכפריים שסימלו את תקופה “טוסקנה ברעננה” שפחות מתאימה לאופי הישראלי הממוצע ומאמצים מטבחים במראה מודרני. לרגע קצר היה אפשר לראות בבתי יוקרה שני מטבחים – מטבח ראווה מהוקצע בחזית ומטבח משני נסתר שבו נעשו הבישולים. גם המגמה הזו בירידה והכל הופך להיות יותר נגיש בגובה העיניים.
המושג סטנדרט פס מעולם המטבחים ואין יותר one size fits all. שם המשחק החדש הוא התאמה אישית. בתוך כך נכנסו לתמונה מושגים כמו גובה ארגונומי וכך אפשר לראות מטבחים מותאמים אישית וגם כמה גבהים במטבח, כך שיתאימו לאנשים שונים במשפחה ולשימושים שונים; העומק הכמעט קדוש של משטחי העבודה, שעמד בדיוק על 60 ס”מ במשך שנים רבות (לפי עומק התנור או המדיח) מקבל תפנית ותוספת של 20-15 ס”מ נוספים המשמשים לפונקציונליות יצירתית; נעשה טשטוש מתוחכם בין חלקי הבית השונים וכבר אין לאנשים רבים בעיה לארח במטבח תוך כדי בישול; הטכנולוגיה נכנסת בהדרגה למטבח בדמות תוכנות לניהול מלאי, הזמנה ממוחשבת ישירה מהסופרמרקט ללא מגע יד אדם והתראה על מוצרים שתוקפם עומד לפוג; תוכניות הריאליטי בתחום הבישול והאפייה גורמות לכולנו להרגיש קצת יותר שפים ולהיכנס למטבח כדי להביא את עצמנו לצלחת; מבחינת צבעוניות, כולנו נהרנו למטבחים לבנים והם עדיין הפופולריים ביותר. את המטבחים השחורים, האפורים והצבעוניים אנחנו עדיין רואים בעיקר באולמות תצוגה, בקטלוגים ובמגזיני עיצוב. אמנם זה לא עולה בקנה אחד עם האופי הישראלי התוסס (אגרנות, משפחות גדולות, אהבה לאירוח, אהבה לשפע ועוד) אבל אנחנו עדיין מעדיפים לבן על לבן.

מה הלאה?

המטבחים יהפכו יותר ויותר חלון הראווה הביתי שלנו, נשקיע בהם, ללא קשר לכמות הבישולים. נמשיך לאמץ בחום את האי, גם על חשבון פינת אוכל; המטבחים הגדולים יחזרו לפרופורציות צנועות קצת יותר עם המעבר לדירות אורבניות; הגימיקים ייעלמו ונישאר עם מה שבאמת פרקטי ונוח, לא על חשבון הנראות כמובן; נגדל חלק מהירקות והירוקים בעצמנו, נתבסס יותר על קהילתיות ושכנוּת; נראה יותר תעוזה בצבעים, בחומרים ובשילובים אבל הלבן עדיין כאן ובגדול; נראה יותר חיבור בין המטבח ליתר הבית, כשהמטבח מוביל בסדר החשיבות ובמיקום. במילים אחרות – נתפשר על הסלון ועל חללים נוספים לפני שניגע במטבח שלנו.
לפי מיפוי שלנו בחברת אבן קיסר, בשנת 2020 היו לנו שלוש מגה-מגמות במטבח: המטבחים הלבנים האלגנטיים והנצחיים; המטבחים האפורים המודרניים והעדכניים; המטבחים השחורים, המשדרים יוקרה ותחכום. אלו גם הטרנדים הבינלאומיים המובילים בשנים האחרונות ובהחלט גם בשנת 2020.

סטודיו XS – האדריכלים רוני אביצור ועופר רוסמן הקימו את סטודיו XS לתכנון קומפקטי מתוך אהבת העיר. בסטודיו הם פיתחו שיטה לתכנון פונקציונלי התפור לפי מידה. שיטה זו משרתת אותם לתכנון רהיטים, דירות עירוניות, בתים, בנייני מגורים ומוסדות ציבור.