חקוק באבן – דניאל אזרד

״חקוק באבן״ היא פינה קבועה בבלוג אבן קיסר, שמארחת בכל פעם אנשי מקצוע מתחום האדריכלות והעיצוב המשיבים על שאלון זהה. והפעם: האדריכל דניאל אזרד.

דניאל אזרד הקים את דניאל אזרד אדריכלים בינואר 2015, מיד עם פרישתו מסטיו אדריכלים, לאחר 20 שנה כשותף מייסד, במטרה לבנות תרבות ואיכות מגורים ראויים לכל אדם. המשרד עובד כ״אטלייר״ עם צוות צעיר המאפשר השקעה גדולה בכל שלבי העבודה תוך הסתכלות עמוקה, ניתוח והתבוננות מעבר למובן מאליו, ושימוש נכון בכל מדיה יצירתית המובילה לתכנון איכותי ופונקציונלי ולאדריכלות אסתטית, גם למתגורר בתוכה וגם לסביבתה.

במהלך השנים זכה אזרד בפרסים בין־לאומיים; השתתף בתערוכות בארץ ובחו״ל, ביניהן הביאנלה לאדריכלות בבואנוס איירס והביאנלה לעיצוב בארגנטינה; ומשנת 2009 הוא חלק מקבוצת AAM (אדריכלים ארגנטינאים בעולם).

אבן דרך

אני מאמין שאנחנו תוצר מקצועי של מסע בין תחנות: בואנוס איירס, הטכניון, תל אביב, בית המשפט העליון (רם ועדה כרמי), קניון ערים (משה צור), סטיו אדריכלים (אחד ממקימי המשרד) וברצלונה – כולם היו חלק מדרך ארוכה ועשירה עד לתחנה שאליה שאפתי: הקמת המשרד בתל אביב.

ההחלטה לעשות הפסקה בראשית 2011 כדי ללמוד תואר שני בברצלונה הייתה לתחנה משמעותית: שם חזרתי לעיר בכתיבת תזה (2012) המשווה בין המרקם של סרדה (Cerda) בברצלונה לבין המרקם של גדס בתל אביב. בימי הלימוד ברצלונה הרישום שלי הגיע לבגרות, ולאחר 33 שנים מתחילת לימודיי הבנתי מה מניע אותי בכל פעם כשהדף הלבן מתמלא בקווים וצבע. הפאוזה והאפשרות להטיל ספק בכל נושא באדריכלות הובילו אותי לדרך שאני נמצא בה היום.

אבן נגף

הייתי השותף שהוביל את העבודה בפרויקט מגדלי YOO TLV כאדריכל מקומי. האתגר החשוב ביותר היה איך לקחת את עולמו של סטארק וליישם אותו בתרבות הישראלית. האתגר היה לקחת פרויקט של מגורי יוקרה שפיתח משרדו של סטארק בפריז ולהתאים אותו לתרבות הישראלית, וכל הזמן לזכור שאני צריך לממש את החלום של סטארק. זו שליחות שדורשת הקפאה של האגו לרגע קט כדי שזה יצליח, ולנו האדריכלים זה לא דבר פשוט. היום זה מובן מאליו אבל לפני 18 שנה שהתחלתי לעבוד על YOO לא מעט אנשים חשבו שתפיסה כזו לא תעבוד בארץ. ללא ספק ליזם, הרצל חבס, היה חזון.

אבן חן

קשה לסמן פרויקט מועדף אחד. מגורים, בכל קנה מידה, הם המקום שאני מרגיש בו הכי נוח. ברוחי אני אדריכל מודרני שמאמין שעלינו האחריות ליצור מגורים טובים לא פחות ממבני ציבור מרשימים. תחרות המוזמנים למסמך המדיניות של שכונת מעוז אביב בתל אביב בשנת 2015 הייתה תהליך תכנון מרתק. הזמנתי את אדריכלית הנוף לילך גיבורי שהכרתי בלימודי בברצלונה, ו־80% מהזמן עבדנו בשכונה, ישבנו בבית בקפה ובספסלי הגינות, הסתובבנו בין הבתים ופגשנו תושבים: ללא ספק זו הייתה הדרך הנכונה להבין איך תראה מעוז אביב בעוד 50 שנה.

תחרות רעיונית נוספת למתחם הדרייב־אין הייתה גם היא חוויה עשירה. עיריית תל אביב ביקשה בית חדש לקבוצת הכדורסל של הפועל ת״א והרחבת גני התערוכה במתחם הדרייב־אין, צמוד לפארק הירקון. דמיינתי קובייה אדומה מעל מגה־סטרקטורה של ביתנים, ואת פארק הירקון מטפס על הגג, כך שבכל פעם שאתה נכנס לנתיבי איילון לכיוון תל אביב, הקובייה האדומה מספרת לך שהגעת לעיר.

אבני בניין

בספרו ״האלף״ כותב חורחה לואיס בורחס בדיוק פיוטי: ״הבית הוא בגודלו של העולם, ליתר דיוק הוא העולם״. למשפט של בורחס יש אין־סוף פרשנויות שדרכן אני מגדיר את תפקידי כאדריכל: להבין את עומק האחריות כשאני מתכנן ״בית״, לא רק כמרחב מגורים פרטי, אלה גם כמרחב עבודה, לימוד, בילוי ועד לרחוב והמרחב פתוח.

כל פרויקט חדש, ללא קשר להקפו ולתקציבו, מתחיל מאותה נקודה: מפגש עם הסביבה הפיזית האנושית שלו – סיור באתר. גם אם נדמה שמדובר ברחוב אנונימי ללא ערך אדריכלי אני מאמין שבכל סביבה בנויה אפשר למצוא השראה ליצירה שפה אדריכלית. רחוב בברצלונה או ביפו הם מטענים עשירים, אבל גם ברחוב ברמת גן או בראשון לציון אפשר למצוא קצה חוט לאדריכלות ולא רק לבנייה.

אבן החכמים

תמיד הייתה לי אובססיה לרישום. מרתק אותי מרחב הרישום, לא ככלי לייצוג גרפי (מעולם לא למדתי ציור אמנותי), אלא כמסע בין שני אירועים מקבילים: שוטטות בעיר בגובה העיניים והמרחב האין־סופי של המוח האנושי. בנוסף, כל נסיעה לחו״ל היא הזדמנות ללימוד ולגילוי עולמות חדשים. אני תמיד בוחר פרויקט או מרחב אורבני ומנסה לתת לו את הזמן שדרוש כדי ״להרגיש״ את רוח המקום, מצייר הרבה ולפעמים פשוט יושב ומתבונן. ולמרות שיגעון החיים בימינו, אני מקפיד להחזיק במקביל כמה ספרים פתוחים ליד המיטה, בתיק שלי וליד שולחן העבודה: אדריכלות, פילוסופיה ואפילו ספרות ארגנטינאית.

אבן פינה

המשרד שלנו ממשיך לקדם מגורים בכל קנה מידה כאג׳נדה חשובה: בנין ברחוב אחד העם בלב תל אביב וכמה פרויקטים של התחדשות עירונית ברמת אביב הירוקה, שטח שהוכרז כמתחם לשימור. עוד פרויקט מעניין בתכנון הוא מתחם מגורים באזור ים המלח, שמציג את הדיאלקטיקה בין הנוף המדברי למגורים כמחסה אנושי. אתגר מסוג אחר הוא תכנון בית ספר בעיר אשדוד, הזדמנות נהדרת להבין איך יוצרים סביבה טובה יותר לחינוך.

שמחנו לקבל גם הזמנה ראשונה לפרויקט בחו״ל: תכנון מבנה חניה של תשע קומות צמוד לבניין משרדים בעיר לגוס שבניגריה. כחלק בחיפוש אחרי שפה אדריכלית חקרנו את המסורת המקומית, את הצבעים, את הלבוש ואת המגורים שלה. במקביל ניסינו ללמוד איך העיר מתמודדת עם עשייה אדריכלית בשנות ה־2000, כששני העולמות – מסורת ורצון לקדמה – מייצגים את המציאות היום־יומית של אפריקה.