דן טרוים: עניין של תחושה

״כשאנחנו מבינים את חומרי הגלם שמהם עשויה הארוחה, אנחנו נרגיש נוח יותר לאכול אותה״, אומר האדריכל דן טרוים. ״כך גם בחלל: כשנבין אותו וממה הוא מורכב, נזהה את החומרים המוכרים לנו מהסביבה שלנו ומהילדות, נרגיש נוח יותר״

״כשאנשים נמצאים במקום הם לרוב לא יזכרו אחר כך בדיוק איך הוא נראה, הם לא זוכרים איזו ריצפה או ארון היו בו, אבל הם כן זוכרים את התחושה שהם קיבלו מהשהייה בו״, אומר האדריכל דן טרוים, שאחראי בין השאר על התכנו והעיצוב של סניף שרונה של רשת סטורי; משרדי חברת המיתוג Open; המסעדות גרקו, גרינברג, התאילנדית בסמטת הר סיני, קיצ׳ן מרקט, רשת גומבה ועוד.

״תמיד ניסיתי לנתח את מה שאני מרגיש בחלל שאני נמצא בו, מה בדיוק גורם לי לתחושה הזו: החומרים, הטקסטורות וכל מה שמקיף אותנו. לכן השאיפה שלי היא לייצר באמצעות עיצוב ריבוי תחושות שונות שמשתלבות יחד ומתגבשות לתחושה אחת כוללת של חווית בילוי. ההצלחה טמונה במינון ובאיזון בין התחושות, שנעשים באופן כמעט מתמטי״.

אחד הדברים החשובים לטרוים בתוצאה הסופית הוא יצירת מקום הנותן תחושה של חוסר מאמץ. ״העיצוב של החלל צריך להוציא את הדברים הכי טבעיים כך שהתוצאה שמתקבלת נולדת מתוך הקונספט והצרכים האמיתיים של המקום. אין צורך להכניס דברים לשם העיצוב. אני לא אעמיס בעיצוב כדי ליצור תחושות, ההפך הוא הנכון – מינימום עיצוב בשביל מקסימום תחושות. לכל פריט שאתכנן ואעצב חייבת להיות סיבה, אין עיצוב למטרת קישוט בלבד״.

בנוסף, הוא מאמין בשימוש בחומרי גלם מקומיים, שנותנים תחושה מוכרת וכאילו ידועה. את חומרי הגלם הוא לרוב משאיר חשופים בחלקם על מנת שיהיה קל לזהות ולהבין את החומריות שממנה עשוי האוביקט. ״כמו מנה בתפריט – כשאנחנו מבינים את חומרי הגלם שמהם עשויה הארוחה, אנחנו נרגיש נוח יותר לאכול אותה. כך גם בחלל: כשנבין אותו וממה הוא מורכב, נזהה את החומרים המוכרים לנו מהסביבה שלנו ומהילדות, נרגיש נוח יותר״.

 טרוים למד אדריכלות בניו יורק. לאחר שחזר לארץ עבד במשך שנה וחצי ב״סטודיו מו״ ובסיומן פתח משרד עצמאי בשנת 2004, שמתמחה בתכנון, בעיצוב ובפיתוח חללים מסחריים: בתי קפה ומסעדות, בתי מלון, משרדים וחנויות, ביניהם. בימים אלו הוא שוקד על עיצוב שני בתי מלון, האחד במפרץ ביוון והשני ברחוב הרכבת בתל אביב

את החזון העיצובי העומד מאחורי גרקו הרצליה הוא שאב מהשראת ה׳בוזוקיות׳ – מועדוני ההופעות, האוכל והשתיה הסואנים שבהם נודעת אתונה. שטח המסעדה הוא כ־400 מ״ר והיא ממוקמת בקומת הקרקע של מלון פאבליקה החדש בהרצליה. ״ניסינו לייצר חווית בילוי יוונית אותנטית עם שני ברים יוונים, האחד מרווח וגדול בחלל הפנימי והשני ממוקם ברחבה החיצונית״.

כך, העיצוב משלב בין אלמנטים וצבעים יווניים ומכנס בתוכו את האותנטיות עם טאץ׳ מקומי ומחוספס – שבא לידי ביטוי בשימוש בחומרים מקומיים עם שילוב טקסטורטה יוונית. בר רחב ידיים מחופה במשטח מדגם 5211 של אבן קיסר, ומאחוריו מראה גדולה, תקרה חשופה, רצפות שומשום מקומיות ממוסגרת בפריים של פליז. על הקירות שובצו תמונות אישיות מחוויותיו של המסעדן צביקי עשת ברחבי יוון, המוסיפות לאווירת החופש והשחרור במקום.

מלון סול (Hotel Saul) שנפתח לאחרונה בתל אביב שוכן במבנה משנות ה־40 של המאה שעברה, ששימש בעבר כבניין משרדים שהוסב למלון בן 34 חדרים המתפרסים על פני ארבע קומות. ״את המלון וחלליו עיצבנו בצורה מינימליסטית, חמה, יצרית ומחוספסת. מלון שנדמה שהיה כאן מזה שנים. כל זה בסגנון אורבני־נוסטלגי, תוך שאיבת השראות מתל אביב של פעם, במטרה ליצור פסיפס רב־גוני, המבטא את עושרה התרבותי של העיר.

כך, תל אביב של שנות ה־30 מתבטאת בשימוש אריחי פליז עם טקסטורות ארט דקו; שנות ה־50 מקבלות התייחסות בריהוט מינימליסטי כמו שולחנות הכתיבה ובסיסי המיטות שבחדרים; ושולחנות לאונג׳ בלובי עם רגלי פליז ומשטחי אבן קיסר שחורים עם עורקים מדגם 5380, מהדהדים את תל אביב של שנות ה־70.

״אני אוהב להשתמש במשטחים של אבן קיסר כי הם כל הזמן מחדשים. יש להם מגוון רחב של משטחים ותמיד אפשר למצוא משטח שיתאים במדויק לקונספט שאנחנו מתכננים. בנוסף, הם עמידים יותר מאבן טבעית, ונורא נוח לעבוד איתם. אני מאמין שאפשר להגיע לשלמות רק עם שינוי תמידי. כל בוקר נולדים רעיונות חדשים שיכולים להוסיף/לשפר משהו בפרויקט, זה לא נגמר אף פעם. בסופו של דבר מה שמסיים את הפרויקט זה הזמן שנותנים לנו לעצב ולתכנן, והזמן שלוקח לבנות את המקום״.