צבע טרי
6 דקות קריאה
כשלי אדלקרוט החלה להכין את תחזיות הטרנדים לבית לשנת 2020, היא עצרה לרגע וניסתה לחשוב ״מה באמת משנה עכשיו״. התשובה שאליה הגיעה, ״למרות שלכאורה זו תשובה פשוטה ומתבקשת״, היא: צבע. ״זה כאילו שאנחנו יכולים לראות יותר צבעים״, היא אומרת: ״אם בשנות ה־50 אנשים היו אומרים ׳אני רוצה מעיל אדום׳, היום זה כבר לא מספיק; הגוון צריך להיות הרבה יותר ספציפי. וזה נהיה קשה יותר לעבוד עם צבע, זה כמעט מדע״.
בשבוע שעבר ביקרה אדלקורט בישראל והעבירה במלון אלמא הרצאה בפני פורום העיצוב של אבן קיסר, תוך שהיא סוקרת את הטרנדים לשנת 2020 בסביבה הביתית. תוך שהיא עוברת על החדרים השונים בבית ועל הצבעוניות והחומריות שמאפיינות אותם, היה אפשר להבחין בכמה צבעים שישלטו בבתים שלנו בעתיד הקרוב.
את ההרצאה החלה אדלקורט במטבח, תוך שהיא מספרת שטרנד הבטון ימשיך ויתרחב מעבר למשטחי העבודה. ״הוא ממש ברירת המחדל למטבחים חדשים״, היא מאבחנת. ״הכל רוצה להיראות כמו בטון, אפילו מכונת הקפה: בדים, סכו״ם, צלחות, כוסות; זה נראה עמיד, חסון, נותן תחושה אורבנית. ומבחינה צבעונית תוספת צבע מרוממת את הבטון, ומגיעה עד לאפורים שיש בהם ורדרדות. כתוצאה מכך גם האוכל הוא כזה, אוכל שאוכלים ביד, כמעט פראי.
״החשיבות של המטבח נובעת בין השאר מהעבודה שאין כבר חדרי מגורים: אנחנו במטבח, רואים סרט במיטה, אף אחד כבר לא יושב באמת בחדר המגורים. אבל לחדר המגורים יהיה יעוד חדש, כמו מוזיאון: שם נשים את יצירות האמנות והעיצוב החשובות והיקרות שלנו, שם נציג את הטעם שלנו. וזה קשור לחומר, ולקשר שלנו לחומר: יש פילוסופים שרוצים ללכת לאו״ם לתבוע את הזכויות של החומר, באותו אופן שיש זכויות לבעלי החיים. הם מדברים על כבוד לחומר, למקורות שלו, לשורשים שלו, והדבר מתבטא בשימוש בחומרים אורגניים, מחוספסים, טקטיליים, נושמים, כמעט חיים, כמו עור שני: בטון, קרמיקה, שנראים כאילו יצאו הרגע מהתנור, כמו לחם״.
בדומה למטבחים שנטשו את הלבן הסטרילי, גם חדרי הרחצה עוברים מהפך ומאמצים צבעוניות כהה, בהמשך לדברים שאמרה כבר בשנה שעברה: ״זה מרהיב: זו דרך חדשה להסתכל על יופי, על תרבות, שלא מנסה לחקות את הטבע אלא רק לקבל ממנו השראה״.
כעת היא מוסיפה ש״זה מוזר. היה לחדרי האמבטיה אופי כל כך קליני ולבן, אבל עכשיו הם כל כך דרמטיים, כהים. זה כמעט מצרי, פרעוני, ארט־דקו. מבחינה חומרית, הפליז יעשה את השינוי הגדול, קודם בחדרי רחצה ואחרי זה גם במטבח. זה נותן לחלל תחושה של גלאם, ועם שילוב של זהב התוצאה יוצרת מראה קצת הדוניסטי, אוריינטלי, מונומנטלי. הכל נהיה יותר מתוחכם, תוך שילוב של מתכות שונות. זה ממש דף חדש, מלונות יצטרכו לשנות לגמרי את חדרי האמבטיה במלונות שלהם״.
לפי אדלקורט, הלבן לא ייעלם וימצא את מקומו קודם כל בחדר השינה, ״במקום הפרטי שלנו, איפה שאנחנו ישנים, נהנים לראות סרט, מתאספים. אבל אלו גוונים שונים של לבן: הכל כמעט לבן – לבן ירקרק, לבן ורדרד, זה העתיד של לבן, להיות לא רק או באמת לבן״.
הניקיון והשקט ימצאו את מקומם גם בחדרי העבודה, שמקבלים אופי חדש. ״אף אחד כבר לא יושב לעבוד בספריה גדולה, זה כבר לא עובד ככה. חללי העבודה החדשים מתאפיינים בתחושה קלילה ואוורירית, עם ריהוט קל ונייד, כמעט כמו רישום בחלל. כשאתה רואה אנשים עובדים הם כבר לא יושבים אלא כמעט שוכבים ומתעסקים בטלפון הנייד. אנחנו רואים יותר ׳מיטות יום׳, ריהוט שמזמין אותך להשתרע. אנחנו עובדים קשה מדי, לא נחים מספיק, וזה לא טוב למוח שלנו. כבר הוכח שלא לעשות כלום זה מאוד חשוב למוח, ואתה צריך ליצור ריק כדי שרעיונות יכנסו למוח שלך.
״אמרה מי שכל הזמן עובדת…״, היא הוסיפה בחיוך.
לאחר שהכריזה בעבר שוורוד הוא הלבן החדש, אדלקורט מחזקת את דבריה ואומרת ש״אי אפשר ללכת היום לשום מקום בלי להיתקל בוורוד. לפעמים כל כך נמאס לי ממנו ואני מנסה להעלים אותו, אבל אז הוא נכנס דרך הדלת האחורית: לא משנה אם אלה חדרים, רצפות, קירות, רהיטים או טקסטיל, לפעמים נדמה כאילו אנחנו חיים בפאטיסרי.
״הוורוד הפך לניטראלי, הוא מאבד מהצבע שלו, התרגלנו אליו. אני לא יודעת להסביר את זה אבל זה פשוט קורה עם סוגים שונים של ורוד: הוא יכול להיות סגלגל, הוא יכול להיות בגוון עור, בריפוד מקטיפה, בווילונות, יש ורוד עם שקיפות יפהפיה באבן, בשיש, בעץ, בחומרים טבעיים. והוא מופיע גם בקרמיקה, בשולחנות, בשילובי צבעים נועזים יותר״.
אם הוורוד הוא הצבע הנכון של התקופה, מי שיחליף אותו בעתיד – לפי אדלקורט – הוא הצבע הצהוב שהיא צופה לו עתיד מבטיח. ״כשחשבתי על צהוב חשבתי על בר משקאות ביתי, זו הייתה נקודת הפתיחה: אנשים צעירים אוהבים קוקטיילים אבל לא בהכרח יוצאים מהבית, והבר הוא המקום שבו אפשר לראות את זה, עם הקוקטיילים משנות ה־60 של מד־מן, והוויסקי שחזר להיות אופנתי.
״וכמובן שצהוב זה גם זהב והמנעד שביניהם: מגש, כוסות, טקסטיל, וילונות, אופנה, שיש; קצת אקסטרווגנטי, עם טקסטורות, וכמובן גם קטיפה. יש לצהוב 15 שנה להיות מה שוורוד היום. תסמכו עליו. בעולם האופנה הוא יכול להיות מאוד תיאטרלי, אבל בבית הוא יכול להופיע באופן מינורי״.
העליה של הצהוב קשורה לצבעוניות חמה אחרת שתיכנס לבית, כתוצאה מההתחממות הגלובלית. ״הכל מאוד חם עכשיו, זה מפחיד, אבל אנשים ישקיעו יותר בחוץ, ישהו יותר ויותר מחוץ לבית, במרפסת קטנה עם מטבח חוץ. והצבע שישלוט שם יהיה של טרה־קוטה, צבע חזק שישתמשו בו גם לרצפות, לטקסטיל, לבניינים, לפאטרנים, לאוביקטים קטנים, עם שילובי זכוכית ומתכת. אנחנו כבר רואים את זה בכלי הגשה, בשולחנות קטנים, בשטיחי חוץ, באופנה, בקרמיקה ובאדריכלות. זה צבע מאוד מרגיע, שנותן איכות ים־תיכונית לכל מה שאנחנו עושים איתו. ובמקביל הוא מאוד עכשווי ומודרני: זה כיוון החדש״.
ולבסוף, אי אפשר בלי קצת ירוק, תגובת נגד לעולם הדיגיטלי ולאורבניזציה הגלובלית. ״אנחנו רואים הרבה ירוק בבית, יש טרנד גדול של צעירים שהופכים את הבית שלהם לג׳ונגל אורבני. אין להם כמעט חפצים, בעיקר צמחים. בחללים קטנים יש שימוש במראות שמשכפלות את המראה של צמחים ומגבירות את האפקט, או שימוש בקנבאסים גדולים של ציורים או צילומים של חוץ וירק, ובטפטים עם אלמנטים מהצומח, שמעניקים תחושה גדולה יותר לחללים קטנים. את אותם הפאטרנים אפשר לראות גם בטקסטיל, בבדים, בשטיחים, בחיפויים, ופלטת הצבעים היא לעולם לא נוקשה. לאכול ירוק, לחיות בירוק, הכל אורגני, שום דבר לא חוזר על עצמו במדויק.
״במקביל אנחנו רואים חדרים שמוקדשים לקראפט עם קליעת סלים, הרבה טקסטיל, הרבה צבעים ניטרליים, הרמוניים, עם פאטרנים אבסטרקטיים, אתניים, והשפעות מאפריקה. לזה מתווסף הטרנד השמאני עם ראפיה, עשבים, עלי בננה, קוקוס, צמחים שהופכים לטקטסיל, עם קליעה ואריגה, אפילו במדפסות תלת ממד: ההיי־טק והסלואו־קראפט פוגשים אחד את השני ומעניקים השראה אחד לשני.
״וזה כבר לא מאוד משנה אם זה באמת טבעי, מה שמשנה זו התחושה שזה נותן לנו: פאטרנים פראיים שנראים כמו חיות, אבל לא ממש, הם רק מהווים תזכורת. אין פלא שהיום אנשים כבר לא מדברים אחד עם השני אלא רק עם צמחים. לצמחים אין טלפונים ניידים: אתה חייב לדבר איתם…״.
{{ subtitle }}
{{ i.desc }}
{{ subtitle }}
{{ subtitle }}